"מתנות 60" למדינת ישראל

שישה מוזיאונים, שישה עשורים, מדינה אחת שש תערוכות לכבוד שישים שנה למדינת ישראל
הפרויקט הוא פרי יוזמה משותפת של משרד המדע, התרבות והספורט, המחלקה למוזיאונים ולאמנות פלסטית והמוזיאונים המשתתפים בו, בתמיכת גופים ממשלתיים ופרטיים.
"שישה מוזיאונים שישה עשורים ומדינה אחת". הכרזה היא שער לתערוכות
הנפתחות , ודרך נוספת להכיר שישים שנות יצירה ומדינה. בפרויקט שותפים שישה מוזיאונים גדולים ברחבי הארץ; כל מוזיאון בחר להציג את העשייה האמנותית בעשור אחד בתולדות המדינה.
מוזיאונים שבהם נפתחו התערוכות:
" הגמוניה וריבוי " העשור הראשון המשכן לאמנות עין חרוד
לידת ה"עכשיו", באמנות ישראל בשנות השישים, מוזיאון אשדוד לאמנות
גופי עצמי: שנות השבעים באמנות ישראל מוזיאון תל אביב לאמנות
צ'ק־פוסט: אמנות שנות השמונים בישראל, במוזיאון חיפה לאמנות
"ובסוף נמות" אמנות צעירה בשנות התשעים בישראל, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
"זמן אמת" אמנות בישראל 1998 - 2008, מוזיאון ישראל בירושלים

טכסט נילווה כרזה

גנים שוחרי מוזיאון טכסט נילווה כרזה לגננת

השתלמויות למורים באמנות בעקבות התערוכות והכרזה

תמונה: 

עיתוי התערוכה אינו מקרי, התערוכה הוצגת בתקופה בה אנו חוגגים 60 שנה לעצמאותנו ו60 שנה לשחרור העיר עכו.
מציגים בה, אנשים הסוגרים מעגל....

בתערוכה החדשה מציגים ארבעה אמנים: שני ציירים ושני צלמים שמיקדו את מבטם במכמני העיר והביאו את מיטב התוצרת להנאת המבקר.
הציירים - האחד מותיקי העיר, בני פנחסי אמן שרוב בדיו וגליונות הציור שלו מלאים בעכו מכל זווית אפשרית לאורך כל שנותיו בה. והשניה, צעירה,שנולדה וגדלה כאן,האגר סטל, העושה את צעדיה הראשונים בדרכה האמנותית. גם לה משמשת העיר מקור השראה עיקרי והיא מבטאת את אהבתה לעיר בקו ובצבע. הצלמים –אבי מאיר הוא ה"שכן" מבוסתן הגליל שליד עכו המרבה לצלם את העיר בביקוריו התכופים בה והמיטיב לתאר את האכזוטיות של העיר בעד עדשת מצלמתו. השני, בן דודו של הצייר אבשלום עוקשי אבנר טביב הסוגר איתו מעגל ומציג במקום המוכר לו כל כך את צילומיו מהעיר הרחוקה כל כך ממקום מגוריו אך כה קרובה אל ליבו....
לציירים וגם לצלמים מהווה עכו רבת הפנים מקור השראה בלתי נדלה. הצבעוניות המשתנה בשעות היממה השונות ובעונות השנה המתחלפות מהלכת קסם על כולם ומושכת אותם אליה שוב ושוב.

תמונה: 

"אשת חיל מי ימצא: דימויי נשים לוחמות בשנות הקמת המדינה
מוזיאון הנגב לאמנות מציג את התערוכה ""אשת חיל מי ימצא: דימויי נשים לוחמות בשנות הקמת המדינה". ". בתערוכה מוצג נושא תפקידם של הנשים בהקמת המדינה
בחודש דצמבר 1947 כתב נתן אלתרמן בשירו המכונן "מגש הכסף" :

"אז מנגד יצאו
נערה ונער
ואט-אט יצעדו הם אל מול האומה.
לובשי חול וחגור וכבדי נעלים
בנתיב יעלו הם
הלוך והחרש.
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים
את עקבות יום-הפרך וליל קו-האש".

המדינה קמה וכך גם צבא ההגנה לישראל, ועד מהרה נתנה פקודת אי-גיוס נשים לתפקידי לחימה. הלוחמות של יום הפרך וליל קו האש הוסגו לאחור והודרו מהמרחב הציבורי.

לנושא דמות החייל באמנות הישראלית הוקדשו מספר מחקרים ותערוכות, אך למרות שביצירות רבות ניתן לראות כי ליד החיילים ניצבות חיילות, נפקד חלקן מהשיח וכמעט ולא ניכרת התייחסות אליהן.
התערוכה תבחן את ייצוגי האישה הלוחמת, החיילת, באמנות היפה ובאמנות הממסדית בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת

תמונה: 

בשנת השישים למדינת ישראל חיים בה כ- 250,000 ניצולי שואה, כמחצית ממספר הניצולים שהגיעו אליה מיום היווסדה. סיפורם הדרמטי על אדמת הארץ – סיפור בלתי ידוע – הוא נושאה של תערוכה זו.
בתולדות ההגירות אין דומה לסיפורם של העולים הניצולים. לעתים נדירות בהיסטוריה, אם בכלל, קרה שקבוצת מהגרים שזה מקרוב באו, חדרה – ובעצמה שכזו – אל תוך חברה, והייתה שותפה באופן כה פעיל בעיצובה.
המילה "בחירה" היא מילה מרכזית לגבי הניצולים שעלו ארצה. עם תום מלחמת העולם השנייה בחרו מרבית הניצולים להתרכז בבניית חיים, והם בחרו לעשות זאת בארץ-ישראל, שאותה כינו "הבית".
לגבי מקצתם היה כל זה מאוחר מדי והם לא הצליחו לשקם את חייהם, אך ברובם נמצאו כוחות נפש בל ייאמנו. סיפורם הקיבוצי הוא סיפור של ניצחון אישי ואנושי.
טביעות אצבעותיהם ניכרות בכל התחומים: בהתיישבות, בהתגייסות לצבא, בתעשייה, בכלכלה, במשפט ובתרבות. ישנם בקרבם ציירים וגרפיקאים, משוררים וסופרים, ספורטאים ורקדנים, אנשי אקדמיה ואנשי רוח. רבים מהם נתפסים בציבור כישראלים ילידים. השפעתם חרגה זה מכבר מהתחום הפרטי אל התחום הציבורי והיומיומי בחיי הישראלים.

תמונה: 

לכבוד 60 שנה למדינת ישראל, נזכרנו בספרי הילדים, חדשים וישנים, והחלטנו לעשות עליהם תערוכה לכבוד 60 שנה למדינת ישראל, נזכרנו בספרי הילדים, חדשים וישנים, והחלטנו לעשות עליהם תערוכה.
כולנו אוהבים לקרוא ספרי ילדים. הילדים אוהבים אותם בגלל הסיפור, בגלל הציור וגם בגלל שלרבים מהם זו שעה קסומה של בילוי עם אבא או אמא. המבוגרים אוהבים אותם בגלל הסיפור (בואו נודה בכך), בגלל הציור, בגלל שזו שעה קסומה עם הילדים וגם בגלל שהם נזכרים בשעות הקסומות שלהם כילדים עם הוריהם.
אבל מעבר לסיפור ולשעה הקסומה, אנחנו במוזיאון בחרנו להתרכז בפן נוסף – שאלות ועקרונות מדעיים וטכנולוגיים שנמצאים בכל תחומי חיינו – גם אלה שבסיפורי ילדים.

תמונה: 

לכבוד מלאות 60 שנה למדינה, יוצגו באגף הנוער משחקים וצעצועים משנותיה הראשונות של המדינה ובחצר הפעילה יוכלו סבים וסבתות ליהנות עם ילדיהם ונכדיהם, ליצור, לשחק ולטעום מן החוויה של החיים בארץ לפני 60 שנה דרך עיני הילד

בספרית אגף הנוער במוזיאון ישראל התערוכה."על המפה- מפת ישראל באיור בציור ובסמל" "עִצמו עיניים וחשבו על מפת הארץ; כעת נסו לצייר את מתווה הקווים והפיתולים של המפה המוכרת כל-כך – כיצד תתחילו? אולי מהפינה הצפון-מערבית של קו החוף, מראש הנקרה: היד תונף אל-על ואט-אט תתווה את קו החוף, באזור חיפה תעצור ותתעקל למעין חוטם, ובעיקול נדיב יותר תשרטט את שארית מישור החוף. ואולי דווקא מפנים הארץ, ממזרח – בקו דק אבל בוטח ייווצר לו נהר הירדן היורד דרומה, בערך בגובה חיפה יהפוך הקו למעין אליפסה קטנה, הלוא היא הכינרת, ייסגר וימשיך דרומה בואכה ים-המלח. חיבור שני הקצוות באלכסונים ייצור את הנגב ויסגור את הצורה הפתוחה בדיוק רב בעיר אילת ובמפרץ ים-סוף, תוחם את גזרתה הארוכה והצרה של מפת הארץ".מוזמנים למסע אחר לבקר ולהגיב

תמונה: 

במוזיאון ישראל התערוכה "כחול על גבי לבן: מסמכים חשובים בתולדות מדינת ישראל" המסמכים שיוצגו שמורים בדרך כלל בגנזך המדינה - הארכיון הממלכתי של מדינת ישראל.

מתוך האוסף העשיר של הגנזך, הכולל מיליוני פריטים, נבחרו לתצוגה מסמכים בעלי עניין מיוחד, שלא נפסלו על ידי הצנזורה.
נפתחה לקהל במוזיאון ישראל ב-7 באוקטובר. בין השאר יוצג בה גם העותק המקורי של מגילת העצמאות, שזה כ-60 שנה לא הוצג בציבור. מראה המגילה אמנם מוכר, אבל יתלוו אליה טיוטות מקוריות של הנוסח, ונרתיק כסף בעיצוב בצלאל שנועד לאחסן את המגילה.

מסמכים מכוננים אחרים שיוצגו בתערוכה הם הפקודה להקמת צה"ל; הסכמי שביתת הנשק בין ישראל למדינות ערב מ-1949; טופס מקורי חתום של חוק השבות מ-1950; הסכם השלום בין ישראל למצרים; עותק מקורי של ההצהרה הרשמית בדבר הפסקת מצב הלוחמה בין ישראל לממלכה הירדנית ההאשמית, חתום בידי יצחק רבין, המלך חוסיין וביל קלינטון, והעט בו חתם חוסיין על ההסכם.

תמונה: