מה השגנו בשישים שנה? על קצה מזלג ההישגים שנחלנו
אין דרך אחרת לומר זאת- 60 שנים לא הולכות ברגל. מדבר, שממה, שום סיבה להקים דווקא כאן מדינה. בריטים פה, תורכים שם, למה לא אוגנדה? לאנשים שהתחילו להזיז כאן עניינים, לפני קצת יותר מאלפיים שנה, היה חזון. נכון שאז הוא כלל קצת יותר ארמונות ופחות ישמעאלים, אבל העיקרון נשאר זהה. ברוסיה של המאה ה-19 החלו לפרוח ניצנים של מה שקיבל את השם "ציונות". היו אלה קבוצות של יהודים שהאמינו שממש פה, בארץ האבות, תקום לה מדינת היהודים. זה לא היה קל, אבל כמו כל יהודי- הם קיבלו מה שהם רצו. אנחנו בכל זאת פה, לא? כולנו לומדים בשיעורי היסטוריה ותנ"ך על מלחמת הקיום המתמשכת של עמנו ועל הפעמים הלא מעטות שבהן הצלחנו, למרות כל הסיכויים, להכות באויבנו. אך האם אחרי כל ההמולה הזו באמת פגענו במטרה? האם מדינת ישראל הצעירה ("וואלה? בת שישים? לא הייתי נותן לך יותר מעשרים ושתיים") היא באמת משהו שאפשר לספר עליו לחבר'ה? מה כבר השגנו בשישים שנות קיומה של ציון?





