"מתנות 60" למדינת ישראל

שישה מוזיאונים, שישה עשורים, מדינה אחת שש תערוכות לכבוד שישים שנה למדינת ישראל
הפרויקט הוא פרי יוזמה משותפת של משרד המדע, התרבות והספורט, המחלקה למוזיאונים ולאמנות פלסטית והמוזיאונים המשתתפים בו, בתמיכת גופים ממשלתיים ופרטיים.
"שישה מוזיאונים שישה עשורים ומדינה אחת". הכרזה היא שער לתערוכות
הנפתחות , ודרך נוספת להכיר שישים שנות יצירה ומדינה. בפרויקט שותפים שישה מוזיאונים גדולים ברחבי הארץ; כל מוזיאון בחר להציג את העשייה האמנותית בעשור אחד בתולדות המדינה.
מוזיאונים שבהם נפתחו התערוכות:
" הגמוניה וריבוי " העשור הראשון המשכן לאמנות עין חרוד
לידת ה"עכשיו", באמנות ישראל בשנות השישים, מוזיאון אשדוד לאמנות
גופי עצמי: שנות השבעים באמנות ישראל מוזיאון תל אביב לאמנות
צ'ק־פוסט: אמנות שנות השמונים בישראל, במוזיאון חיפה לאמנות
"ובסוף נמות" אמנות צעירה בשנות התשעים בישראל, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
"זמן אמת" אמנות בישראל 1998 - 2008, מוזיאון ישראל בירושלים

טכסט נילווה כרזה

גנים שוחרי מוזיאון טכסט נילווה כרזה לגננת

השתלמויות למורים באמנות בעקבות התערוכות והכרזה

תמונה: 

"אשת חיל מי ימצא: דימויי נשים לוחמות בשנות הקמת המדינה
מוזיאון הנגב לאמנות מציג את התערוכה ""אשת חיל מי ימצא: דימויי נשים לוחמות בשנות הקמת המדינה". ". בתערוכה מוצג נושא תפקידם של הנשים בהקמת המדינה
בחודש דצמבר 1947 כתב נתן אלתרמן בשירו המכונן "מגש הכסף" :

"אז מנגד יצאו
נערה ונער
ואט-אט יצעדו הם אל מול האומה.
לובשי חול וחגור וכבדי נעלים
בנתיב יעלו הם
הלוך והחרש.
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים
את עקבות יום-הפרך וליל קו-האש".

המדינה קמה וכך גם צבא ההגנה לישראל, ועד מהרה נתנה פקודת אי-גיוס נשים לתפקידי לחימה. הלוחמות של יום הפרך וליל קו האש הוסגו לאחור והודרו מהמרחב הציבורי.

לנושא דמות החייל באמנות הישראלית הוקדשו מספר מחקרים ותערוכות, אך למרות שביצירות רבות ניתן לראות כי ליד החיילים ניצבות חיילות, נפקד חלקן מהשיח וכמעט ולא ניכרת התייחסות אליהן.
התערוכה תבחן את ייצוגי האישה הלוחמת, החיילת, באמנות היפה ובאמנות הממסדית בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת

תמונה: 

בשנת השישים למדינת ישראל חיים בה כ- 250,000 ניצולי שואה, כמחצית ממספר הניצולים שהגיעו אליה מיום היווסדה. סיפורם הדרמטי על אדמת הארץ – סיפור בלתי ידוע – הוא נושאה של תערוכה זו.
בתולדות ההגירות אין דומה לסיפורם של העולים הניצולים. לעתים נדירות בהיסטוריה, אם בכלל, קרה שקבוצת מהגרים שזה מקרוב באו, חדרה – ובעצמה שכזו – אל תוך חברה, והייתה שותפה באופן כה פעיל בעיצובה.
המילה "בחירה" היא מילה מרכזית לגבי הניצולים שעלו ארצה. עם תום מלחמת העולם השנייה בחרו מרבית הניצולים להתרכז בבניית חיים, והם בחרו לעשות זאת בארץ-ישראל, שאותה כינו "הבית".
לגבי מקצתם היה כל זה מאוחר מדי והם לא הצליחו לשקם את חייהם, אך ברובם נמצאו כוחות נפש בל ייאמנו. סיפורם הקיבוצי הוא סיפור של ניצחון אישי ואנושי.
טביעות אצבעותיהם ניכרות בכל התחומים: בהתיישבות, בהתגייסות לצבא, בתעשייה, בכלכלה, במשפט ובתרבות. ישנם בקרבם ציירים וגרפיקאים, משוררים וסופרים, ספורטאים ורקדנים, אנשי אקדמיה ואנשי רוח. רבים מהם נתפסים בציבור כישראלים ילידים. השפעתם חרגה זה מכבר מהתחום הפרטי אל התחום הציבורי והיומיומי בחיי הישראלים.

תמונה: 

דגם ירושלים מסוף ימי בית המקדש השני מציג את העיר כפי שנראתה לפני כאלפיים שנה, כאשר הגיעה לשיא גודלה ותפארתה. ירושלים התפרשה אז על פני כאלף ושמונה מאות דונם, פי שניים משטח העיר העתיקה היום, ומנתה קרוב למאה וחמישים אלף תושבים.

תמונה: 

במוזיאון ישראל התערוכה "כחול על גבי לבן: מסמכים חשובים בתולדות מדינת ישראל" המסמכים שיוצגו שמורים בדרך כלל בגנזך המדינה - הארכיון הממלכתי של מדינת ישראל.

מתוך האוסף העשיר של הגנזך, הכולל מיליוני פריטים, נבחרו לתצוגה מסמכים בעלי עניין מיוחד, שלא נפסלו על ידי הצנזורה.
נפתחה לקהל במוזיאון ישראל ב-7 באוקטובר. בין השאר יוצג בה גם העותק המקורי של מגילת העצמאות, שזה כ-60 שנה לא הוצג בציבור. מראה המגילה אמנם מוכר, אבל יתלוו אליה טיוטות מקוריות של הנוסח, ונרתיק כסף בעיצוב בצלאל שנועד לאחסן את המגילה.

מסמכים מכוננים אחרים שיוצגו בתערוכה הם הפקודה להקמת צה"ל; הסכמי שביתת הנשק בין ישראל למדינות ערב מ-1949; טופס מקורי חתום של חוק השבות מ-1950; הסכם השלום בין ישראל למצרים; עותק מקורי של ההצהרה הרשמית בדבר הפסקת מצב הלוחמה בין ישראל לממלכה הירדנית ההאשמית, חתום בידי יצחק רבין, המלך חוסיין וביל קלינטון, והעט בו חתם חוסיין על ההסכם.

תמונה: 

6 שבועות לפני סוף השנה התחלנו עם החידות: בכל שבוע פורסמו חידות אודות אירועים מאחד מעשורי המדינה. כתה שפתרה נכונה את החידות זוכתה בנקודות. במקביל כל כתה קבלה נושא כגון: חינוך, עליה, התיישבות, בטחון. היה עליה ליצור עלון קיר המתאר את התפתחות הנושא במהלך 60 שנות המדינה, וכן להפיק סרטון של 5 דקות, שקשור לנושא. כתה י הפעילה את החטיבה במשחק הקשור לעלוני הקיר.
ביום האחרון של השנה יצאה כל כתה לפגוש דמות, הקשורה לנושא הכתתי, ושמעה ממנה שיחה. לאחר מכן ערכו סיור חוויתי ובסופו חתמו על אמנה "לפעול עם א-ל" בתהליך הגאולה, וצפו בסרטים שהפיקו הכתות.

תמונה: 

אין דרך אחרת לומר זאת- 60 שנים לא הולכות ברגל. מדבר, שממה, שום סיבה להקים דווקא כאן מדינה. בריטים פה, תורכים שם, למה לא אוגנדה? לאנשים שהתחילו להזיז כאן עניינים, לפני קצת יותר מאלפיים שנה, היה חזון. נכון שאז הוא כלל קצת יותר ארמונות ופחות ישמעאלים, אבל העיקרון נשאר זהה. ברוסיה של המאה ה-19 החלו לפרוח ניצנים של מה שקיבל את השם "ציונות". היו אלה קבוצות של יהודים שהאמינו שממש פה, בארץ האבות, תקום לה מדינת היהודים. זה לא היה קל, אבל כמו כל יהודי- הם קיבלו מה שהם רצו. אנחנו בכל זאת פה, לא? כולנו לומדים בשיעורי היסטוריה ותנ"ך על מלחמת הקיום המתמשכת של עמנו ועל הפעמים הלא מעטות שבהן הצלחנו, למרות כל הסיכויים, להכות באויבנו. אך האם אחרי כל ההמולה הזו באמת פגענו במטרה? האם מדינת ישראל הצעירה ("וואלה? בת שישים? לא הייתי נותן לך יותר מעשרים ושתיים") היא באמת משהו שאפשר לספר עליו לחבר'ה? מה כבר השגנו בשישים שנות קיומה של ציון?

תמונה: 

פרוייקט גמר באומנות של התלמיד בנימין הסנוט "מדינת ישראל תמיד נראתה לי כאגדה; באופן בו הוקמה, בהתגברות על אינסוף קשיים וסכנות שארבו לה ובחוזק האנשים שפעלו לעבדה, לשמרה ולהגן עליה. כשגדלתי, מדינת ישראל נראתה לי יותר ויותר שונה מהאגדות הרגילות. בעיקר בשל העובדה שהסוף הטוב של האגדות אינו נראה כאן באופק ". (מתוך דף הרציונל של התלמיד)

מביה"ס ברנקו וייס ע"ש אנה פרנק בקיבוץ סאסא הנושא במסגרת שישים שנה למדינת ישראל
ונקרא שלגיה ושבעת הגמדים בהנחיית המורה אביבה המאירי, וורדה יתום.

תמונה: 

בית ספר "מסילות" הוא בית-ספר לחינוך מיוחד שיקומי – רב-תחומי בעיר בת-ים.
בית הספר נותן מענה לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים רב-תחומיים, המאופיינים בפיגור וקשיים רב-תחומיים בגילאי 6-21.
ייחודו של בית-הספר בתחום השיקומי-חברתי. בית הספר רואה בהקניית כישורי חיים ובשיקום בקהילה, כתפיסת עולם המובילה לחיים נורמטיביים ופעילים. דגש ניתן על מיומנויות היסוד בלמידה, התנסויות בסדנאות עבודה ויצירה, המשמשות כלי להפנמת ערכי עצמאות אישית, חברתית ותעסוקתית. כל זה בסביבה תומכת, אינטימית וחמה.
גישה מערכתית המשלבת את התחום החינוכי והטיפולי.
גישה המפתחת את התחום הרגשי, קוגינטיבי-לימודי, התנהגותי-חברתי, המכוונת אל הפרט.
דיאלוג קבוע ורצוף בין הצוות הפרא-רפואי לצוות החינוכי במטרה למצוא מכנה משותף לחינוך ולתרפיה.
אינטראקציה גמישה ודינמית בין הפרט לבין הקבוצה.

"בית הספר הוא החיים ולא רק הכנה לחיים" (דיואי)

במסגרת פעילויות ביה"ס - למדו התלמידים אודות צמחי תבלין ופרחי ארץ ישראל וזאת - במסגרת הפעילות בסדנת החממה המתקיימת בביה"ס. תלמידי ביה"ס מברכים את מדינת ישראל בפרחים.

תמונה: 

אולפנא צביה בעפולה שייכת לרשת אולפנות צביה
על שם הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ``ל.
האולפנא נוסדה בשנת תשמ``ח ובשנה``ל תשנ``ב
סיים המחזור הראשון את לימודיו במקום.

מגמת האולפנא היא ליצור מסגרת חינוכית של יום לימודים ארוך
שבו הבת והמשפחה שותפים מלאים בחינוכה של הבת.
מטרה חינוכית זו כוללת בתוכה חינוך תורני לאומי ורמת לימודים
גבוהה במקצועות התיכון.
לכבוד ה60 למדינה שילבנו למודי הסטוריה והמגמה לגרפיקה עיצבה כרזות לכבוד ה60 למדינה בשילוב מקורות.

תמונה: